Josh Josh Grandes הדליק/ה נר לזכרו ב-16/07/2015: "Hi,
I visited your website and figured I could help you optimizing it for all mobile devices.
Our experts have extensive knowledge of all latest innovations providing the best in mobile-optimized web performance and security.
We would gladly design mobile-optimized landing pages for any of your online campaigns if needed.
Please let me know if you find this interesting.
All the best,
Joshua Grandes
AgentGrpahics.
Email - josh@agentgraphics.com".
..... שאלת אם אני זוכרו. וכי כיצד לא אזכרו, די שאעלה על דל שפתי את השם אורי וכבר עולה ומזדקרת לפני דמותו הגבוהה הצנומה ושערו השחור המקורזל הסתור תמיד שלא בקפידה על מצחו, זוג עיניו השקטות, הערניות, היו מביטות בענווה כל אימת שהיית מהללו על דבר שעשה.
לראשונה הכרתיו בהתקבץ הגדוד בתקופת הכוננות שקדמה לקרבות, אורי היה חדש בגדוד לא זמן רב השתחרר משרותו הסדיר.
זכורני שהרבינו להתווכח, לשוחח על עניני השעה, היינו תמיד יושבים בשעת הפנאי בצוותא, ואורי היה יושב בשקט מעיר הערות קצרות לפעמים אך לרוב ישב מחריש.
איני יודע מדוע אך מאז ומתמיד ידעתי שתיטיב להכיר חבר רק בשעת קושי בקרב, אכן הכרתי את אורי כחבר אמיתי בקרב.
לא רבים הדברים הזכורים לי בברור מאותו ליל בלהות אך את אורי החובש אני זוכר בבירור, שכן דומני שחב אני לו את חיי.
היינו בתוך אימתם המפחידה של סבך תעלות הקשר הצרות הטומנות בחובן את המוות. מסביבנו גברה המולת הקרב על זעקות הפצועים הרבים שנפלו ללא הרף, אני זוכר את אורי עובר מפצוע לפצוע, מטפל בהם במהירות וביעילות, משכיבם בצד התעלות ואומר פה ושם מילה טובה, מרגיעה, היהרוכן ועוזר לפצוע על אף שריקות הכדורים והפגזים כה מקרוב.
מאוחר יותר שכבתי פצוע בצידה של תעלת קשר מבלי יכולת להרים את עיני, ראיתי רק את רגליהם של חברי ממשיכים לרוץ הלאה בתעלות, שמעתי שמישהו קורא לחובש, אחר כך ראיתי זוג רגליים קרבים אלי ובכרוע בעליהן ראיתי אותו, את אורי – שמעתיו אומר מילים מרגיעות מבעד לסבך הערפל שהחל לאפוף אותי. איבדתי את ההכרה בזוכרי את אורי מטפל בפצעי.
מאוחר יותר בבית החולים שמעתי שאורי נפל בקרב בשעת חבישת אחד הפצועים. אחרי כן ידעתי שלו אני צריך להודות שאני מתהלך, שאני חי, רציתי להודות לו, אך הוא איננו, ואני נותרתי נכלם.
לעולם נזכור אני והאחרים שידו חבשה פצעיהם בסער הקרב, את אורי החובש שבמותו צווה לנו את החיים.
חבר לנשק
דברים שכתב אביו ז"ל בחוברת הנצחה במלאת שנה לנפילתו/ יצחק לבוביץ ז"ל (אבא של אורי)
עברה שנה מיום מר זה בו נתקבלה ידיעת "איוב" על גורלך האיום.קשה לתאר את הרגע בו בא אלי ידיד ואמר: "עליך להיות חזק - כי בנך היה גיבור"... קשה לתאר את הלמות מילים אלו בראשינו. למרות שעכשיו, אחר שנה נזכר אני, כי הייתי עוד המום הרבה זמן אחר האסון שלמעשה החלו החששות בשבוע שלפני כן, אף שלא העזתי להעבירם על דל שפתי גורלו של מי לְמה? אך הלב סרב להאמין, וגם עתה קשה להשלים עם העובדה שכוס היגון הוגשה גם לנו. הן רק שבועות לפני כן ביקרנוך, גם אילנה היתה אז במשק, טילנו יחדיו בחצר, הצבעת על מקומות שנפגעו, מהפגזת אפריל, וסיפרת על תוכניות לשיקום והגדלה ובהמשך הגענו לבית מלאכה שכה התגאת בו, וגם שם הצבעת על תוכניות ופיתוח לעתיד, ומשום מה נעשה כל זה תוך התעלמות מהכוננות, שהיתה כבר אז בעיצומה, ובדרך אגב הערת "כל כך הרבה מצבי הכן היו כבר, אז עוד מצב הכן אחד". לא חישבנו את רצינות הדבר, לא תארתי לעצמי כי זה יהיה "מצב הכן" האחרון עבורך, כי לאחריו תגיע רק הידיעה "בנכם גיבור היה!". המלחמה האכזרית קטלה את מימוש תוכניתך וחדות יצירתך לא זכית לראות בשחרור המשק מאיומי "הרמה" ואף לא בשיקומו ופריחתו. גם קריאתך אל חבר, בזמן שיא המתיחות "להתראות בירושלים המשוחררת" לא התגשמה, ירושלים אומנם שוחררה, אך יותר לא התראיתם... אכן קשים היו הקרבות, ורבים האבדות, מחיר יקר שילמנו עבור השלום, השקט והחיים הבטוחים הנכזבים, אך התמורה טרם באה במלואה.... מדי יום עדין מגיעות ידיעות על הרוגים ממוקשים, ממארבים והפגזות. ואחריהן ישנם להורים ולבני המשק "בנכם היה גיבור!" מי יתן ולא נזדקק עוד לגיבורים בשדה הקרב. אבא
יחד עם עוד שלוש בנות כיתה מביה"ס היסודי – בשמותיהן בזמן ביה"ס: מירי שלכט, רחל פישקין ומרים שרצקי, באנו לערב לזכרו של אורי.
עברו יומיים מאותו הערב, ואני עדיין חווה את רושמו. מדברי חברים וחברים לנשק הבנתי, שאורי היה בין אלה שפורחים פריחה מאוחרת. מהערב עלתה דמותו כובשת בהגינותה, במחויבות לעקרונותיה, בדבקותה במטרה ובחריצותה – דמות איכותית ואנושית. אני אסירת תודה על הערב הזה, שבו זכיתי להכיר אורי אחר, אורי גיבור, שבזכותו ובזכות חבריו הלוחמים אנחנו חיים פה, וזוכים לכל מה שהוא לא זכה – לאהוב ולהאהב, להקים משפחות ולחבק נכדים, ולחיות כאן כדבר מובן מאליו.
אני מאחלת לכם בכל לב – שבגבורתו ובזיכרונותיכם תמצאו נחמה.
אורי נפל בקרב על ירושלים/ יוחנן מילר ז"ל (מ"מ המחלקה)לקריאה
אורי נפל בקרב על ירושלים/ יוחנן מילר ז"ל
לראשונה שמענו על פרוץ המלחמה, ביום שני 5.6.67. מאז ידענו בברור שאין אנו משחקים עוד במסדרי כוננות למינהם, אלא כל פרט יקבע במערכה.
הפלוגה שלנו קיבלה את המשימה הקשה בכל המערכה הנקראת "שחרור ירושלים". – כיבוש גבעת התחמושת אשר נמצאת צפונית לבית הספר לשוטרים. אחרי תדריך קצר יצאנו כבר לדרך, שהופרעה מדי פעם ע"י התפוצצות פגזים בסביבה.
את אורי לא הכרתי, אלא מרגע שהגענו כולם למקום הריכוז והאנשים חולקו לפי מחלקות וכתות. אורי שעבר קורס חובשים, קיבל כמובן את תפקיד החובש המחלקתי. זהו תפקיד הנראה לכאורה נוח ופשוט, אך כל מי שעבר קרב כלשהו, יודע שתפקיד החובש הקרבי הוא הוא קשה מבחינה גופנית ונפשית כאחד, ומסוכן לא פחות מאשר לוחם בשורה הראשונה.
משהגענו לגבעת התחמושת ונכנסנו ליעד, התחילו אנשים להפגע, ומאז נשמעו כמעט ללא הרף הקריאות: "חובש יש כאן פצוע". ואורי רץ – פעם קדימה ופעם אחורה, פעם בתוך התעלה ופעם מחוץ לה. לכל מקום הגיע במהירות המכסימלית, נתן את העזרה הראשונה הנדרשת וכבר רץ הלאה.
אורי גילה קור-רוח ודבקות במטרה ללא גבול. תוך כדי חבישת חבריו נהרג מרימון שנפל בינהם.
בטוח אני שאף אחד מהחיילים שלחמו לצידו של אורי והחיילים שזכו לטיפולו לא ישכחו אותו, כי הוא עשה את כל אשר היה ביכולתו ואף למעלה מזה, כדי לעזור ולהציל את חבריו הלוחמים.
דברים שכתבה אילנה בחוברת הנצחה במלאת 30 לנפילתו/ אילנה ארצי (אחותו של אורי)לקריאה
דברים שכתבה אילנה בחוברת הנצחה במלאת 30 לנפילתו/ אילנה ארצי
אורי
לא אשאל למה דווקא אתה, הדבר ברור וידוע לכל.
אתה זה שמוכן היית לוותר, שמוכן לעזור, שמוכן להקריב משלו למען אחרים. לא התאוננת, לא קָבַלת, לא אמרת מעולם כי רע לך. תמיד היית השקט, הטוב, המלאך שבילדים, ואחר כך שבנערים, ליותר לא הספקת.
גם ברגעיך האחרונים לא חשבת על עצמך, כי אם על שלום זולתך. הסתכנת כדי להצילו. אך, שלא באשמתך, לא עלה הדבר בידך. הסכנה, היא שהכריעה לבסוף...
רק בזכות שמיטב בחורינו, כמוך אורי, תרמו משלהם,ויתרו על המשך התפתחות ושגשוג אישי, הרוו את אדמתנו בדמם, רק בזכותם יושבים אנו פה, במדינה גאה, במדינה שתהיה ראויה לשאת את שמך לעד בשלום, בביטחון ושלווה.
דבר ידוע הוא, כשזורעים זרע טוב, עולה גם עץ יפה. כך גם אתה ומאות חבריך.
כתב יחזקאל בחוברת ההנצחה 30 לנפילתו/ יחזקאל לקריאה
כתב יחזקאל בחוברת ההנצחה 30 לנפילתו/ יחזקאל
אורי לא יהיה יותר איתנו, ומה מוזר הדבר שאת הידיעה קיבלתי לראשונה במכתב, מחבר שכתב משדה הקרב, מהקרב על גבעת התחמושת, מהקרב על שחרור ירושלים...
לא יהיה איתנו אותו אורי שהיה מוכן תמיד לעזור לזולת, לעזור למי שביקש, ולהציע את עזרתו למי שלא ביקש, לעזור בכל מקום.
קשה להתרגל לידיעה שנצטרך לוותר על אותם רגעי ויכוח שאף פעם לא היו קולניים, אודות אפשרות זו או אחרת. ויכוח שבו תמיד היה מוכן ללכת לקראת הזולת ומשום כך, היה מוכן הזולת ללכת לקראתו.
שאלתי איך זה קרה? ענו לי שהוא היה החובש האחד מתוך שלושה במחלקתו, האחד שהמשיך לרוץ קדימה מכיוון שידע שגם קדימה יהיו פצועים שיצטרכו אותו.
האחד שהשאיר מאחוריו את שני האחרים לטפל בפצועי נקודת ההערכות.
אורי לא יהיה יותר איתנו, גם לא בטיול כשתרמיל העזרה ראשונה על כתפו.... אותו תרמיל שנשא עד הרגע האחרון...כדי לעזור...
לקריאה
סגור
